מלוכה

כשגייסו אותי למסע הצלב הבטיחו לי גן עדן עלי אדמות. "כל חייל שיזכה להיכנס לאדמה הקדושה יקבל מלוכה" הבטיח לנו הבישופ. בגלימתו השחורה וספר חוקי הרקיע בידיו דבריו נשמעו לנו כמו אלוהים חיים.

אבל המלחמה אכזרית בקורעה את צעיף האשליה מפני נוער תם. חיש התרגלנו למוראות המלחמה, דבקנו איש באחיו בהבקיענו דרך גדודי היריב, חושפים תחבולות והונאות על כל צעד ושעל. ידידי הטוב, אחיה העותי, נרמס למוות מתחת פרסות פרש ומפקד פלוגנו ספג מפלה מיד קשת מיומן, חבוי בבטחה בצריח המגדל.

היו אלו הפרשים שהכריעו את הכף – לצבאנו כפליים מונים פרשים מאשר לחילות האויב. בתחבולה רבת רושם שלח מלכנו השאח האדיר את חילות הפרשים לאגף את צריחי האויב, מאחריהם התחבא מלכם הפחדן של השקצים בלבן. ובזמן שהצלפים בצריחים שמרו את מוצאם של הפרשים הצלחתי אני להתגנב ללשכתו של שליט האויב.

בצעד נואש זינק חייל ממשמר המלכות של המלך וחצץ ביננו, מנופף בכידונו באיום לכל עבר. לאחר 50 מחזורים בשטח האינסטינקטים של חייל טוב מגיבים מעצמם: שאיפת אויר - צעד קטן קדימה וימינה - הדיפת ידו של החייל האוחזת בחרב בידי השמאלית - שיסוף בידי הימנית מלמטה עד למעלה - נשיפה. גופו הרופס של שומר הראש נופל מאחורי על הרצפה כשאני מוצא עצמי עומד בתוך לשכתו של מלך הכופרים, על האדמה המקודשת. 

הזמן מחל להשתרך באיטיות, מקפיא את מעוף החיצים וצעקות הקרב מאחורי ואת טיפות הדם הנוטפות מחרבי. תחושה קרירה פושה בגווי, כשהמלוכה מחלה לפעום בתוכי, כמו נוצקת כלפי מעלה מכפות רגלי דרך ירכי, לחזי, במעלה צווארי ולקודקוד ראשי. אני מרגיש את גופי מתמתח ומתארך לגובה, גבוה יותר מכל חייל שאח שאי פעם היכרתי, גבוה יותר מהפרשים, מהבישופ מהחיילים שבצריחים הכי גבוהים שיש – גבוה כמו בן מלוכה.

אני מחייך באושר על המלכות שניתנת לי, כשלפתע בהבזק של הבנה, ההלם מכה בי – איך יכלתי להיות כל כך עיוור ? השינוי הלא צפוי - החזה, שהתרכך והתמלא, התעגל והבשיל, החלציים שהומרו לנקבים, יציבתי הגאה, האצילית, הנשית... 
 הו לעזאזל, הפכתי למלכה !

קרחנה חייזרית

ברחוב  של חבר שלי, אורלנסקי, גרים חייזרים. הם אנדרקבר אז לא ממש רואים אותם, אבל אני יודע שהם שמה בגלל מנחת העב"מים. הוא מסווה כמו סתם כביש אבל בלילה אפשר לראות את האורות המנצנצים שבאמצע הכביש שמסמנים את מסלול הנחיתה.

סיפרתי בחשאיות לאילן קרחת על התיאוריה שלי והוא צחק בזלזול וטען שתמיד היו לי הזיות של ילד מפגר שלקח ל.ס.ד ושאולי כדי למכור את הסיפור הזה לאיזה עיתון או משהו.

אורלנסקי דווקא די השתכנע מהתיאוריה שלי אבל אמר שלא מפריע לו לגור בשכונה של החייזרים. הם לא עושים רעש ולא רואים אותם אף פעם ואולי הם בכלל נחמדים. חשוד מאד. עם דיבורים כאלה אני עוד אתחיל לחשוב שהוא בעצמו חייזר... יש לו את החיוך הממזרי הזה והעיניים הצוחקות, כמו של אדם שיודע שהריצ'רץ' שלך פתוח אבל לא אומר לך. ואיך שהמצח שלו תמיד מתקמט בצורה מוזרה כשהוא חושב חזק – ממש מפריד בין הפרצוף לקרחת...

(קרחת !)

פתאום שמתי לב שגם אורלנסקי וגם אילן קרחים. הממ... גם מיקי הג'ינג'י ואורז' היפני וארז הצוללן ואפילו אודי העורך – כולם קרחים ! צירוף מקרים ? לא נראה לי. פתאום התחלתי  לראות אותם בכל מקום. קרחים בבנק וקרחים על חוף הים, בעמדות מפתח חשובות ובקרב הצווארון הכחול. ללא ספק הפלישה החלה מזמן, ואנחנו חשבנו שזו אופנה.

מאז מצאתי כבר עוד שני רחובות שהתקינו בהם משטח נחיתה וספרתי עוד שלושים קרחות חדשות בשכונה שלי. אני משוכנע שאוטוטו יינתן האות וההשתלטות תצא לאור. אני יכול לראות כבר את מנהיג החייזרים, פרצוף חייזרי קרח ומדושן עונג שיופיע בבת אחת בכל הערוצים בטלוויזיה ויודיע במבטא חייזרי: "תודה רבה ששמרתם לנו על הפלנטה ועכשיו, ברשותכם, ניקח אותה." מצמרר.

אבל זה לא יקרה. כי מצאתי את הפתרון לבעיה. אני יודע איך להביס אותם. צריך

הערת העורך, א. שכטר:

מצאנו את הטור הלא גמור הזה במחשב של אמוץ, אחרי היעלמותו המסתורית בשבוע שעבר ואנו מביאים אותו כלשונו. ואנחנו גם מדגישים כי שום פרט שבסיפור לא היה ולא נברא.

החרבון

לא מדובר בכסף.

אין העיקר בהנאות חומריות.

בניגוד לדעה הרווחת,

הדבר החשוב בחיים

אינו

אהבה.

כלומר,

כל ההנאות הגלומות,

בסקס, סמים, אלכוהול,

כסף, חיי רווחה ומותרות

מתגמד

 לעומת הדבר האמיתי.

זהו השיכרון האולטימטיבי,

ההנאה האבסולוטית,

המשלבת

פעילות גופנית נמרצת,

יחד עם

 גירוי אינטלקטואלי.

השילוב המושלם,

בו ההנאה החומרית

מתאחדת,

 עם האורגזמה השכלית.

זרמים של עונג חולפים בגוף,

כשהשריר מתכווץ ומתרפה חליפות.

עוד לחיצה קטנה -

השחרור.

כלום אין באחיזה האיתנה

בבדל הסיגריה המעשן,

עונג מהנה בפני עצמו?

שהרי העונג מתגבר פי מאה,

עת מתקיים,

השילוב המופלא,

של השכטה והיציאה.

הניחוח החריף

המתפשט בחלל האויר.

הניחוח שלך.

רק שלך.

ואיש מלבדך

 לא יעריכו כמוך.

והקולות...

הו הקולות הנפלאים.

חלקם קצרים וחלשים

חלקם ארוכים ורועשים.

מלווים בניחוח ולעיתים 

אף בשפריץ של מים

עת ראש הצב נופל.

החוויה  המאחדת,

גבר עם אישה

עשיר עם עני.

כהה עור ומלוכסן עיניים

דתי וחילוני.

ערבי עם יהודי

זקן וטף.

כולם.

כולם צריכים.

ללא יוצא מהכלל

נכנסים לתנוחה בשמחה

ו...

מתאמצים.

לוחצים.

נושפים.

עוצמים עיניים

ומתרכזים.

כולם.

ורק החייזרים

לא.

אי-כלכלה

אירונית העובדה שהכל התחיל דווקא בארצות הברית – ערש הקפיטליזם. פסיקה שנויה במחלוקת קבעה שדבר מה שנגנב הופך אוטומטית להיות שייך לגנב, וזאת לצורכי אחריות (המשפט נסב על מי אחראי להודעות זימה שנשלחו ממכשיר גנוב – בעל המכשיר או הגנב ששלח בפועל). הפסיקה גרמה לתקדים לפיו כל חפץ הופך להיות שייך לגנב מיד עם גניבתו. הדבר גרם לכל האנשים להפסיק לרכוש דברים – הם פשוט שמו עליהם את היד והכריזו כי הם שלהם. אולם בגלל שאיש לא יכל להחזיק בדבר יותר זמן משלקח למישהו אחר לשים עליו את היד ולהכריז בעלות – הפכה כל השיטה הכלכלית למיותרת. "הכל שייך להכל" זעקו כותרות העיתון - או היו זועקות לולא נתקע המו"מ בין המדפיס (שניכס לעצמו את מכונת הדפוס – תוך התבצרות במרתף העיתון) לבין המנקה (שניכס לעצמו את שולחנו של המנכ"ל, כיסא המנהלים והכי חשוב את הטלפון). בסופו של דבר נפתרה הבעיה כשילד בן 10 שם את היד על קיר הבניין של העיתון וניכס לעצמו את כל העיתון. מובן שהעניין החזיק מעמד כחמש דקות עד שהילד השתעמם והלך לנכס לעצמו את הגלידריה ממול. בשלב זה כולם כבר תפסו את העניין וניכסו לעצמם רק את מה שהם צריכים לאותו הרגע . כשאדם א' הגיע במכונית למחוז חפצו הוא פשוט השאיר את המכונית באמצע הרחוב לשימוש של אדם ב' שבתורו השאיר אותה לאדם ג' וכך הלאה עד סוף הא"ב או מתי שנגמר הדלק. אבל גם זה לא היה בעיה – כל שצריך לעשות הוא פשוט להכנס לתחנת הדלק הקרוב ולמלא את המיכל (כמובן אחרי שהכרזת בעלות על כל התחנה, מילאת מים, שמן ולקחת חפיסת סיגריות ומוסף סופ"ש). אחר כך כבר אנשים לא נסעו לשום מקום – אפילו לא לבקר את ההורים. הם פשוט ניכסו להם מישהו מהרחוב וקראו לו אבא וזהו. 
פשוט.

גורמי הצלחתה של 'כשלון חרוץ'

'כשלון חרוץ' היתה התוכנה הכושלת המצליחה ביותר באמריקה. היא סופקה חינם לכל דורש ובשנה השלישית לחייה כבר שכנה בכל בית אב ברחבי ארה"ב. מיעוט קטן של אנליסטים טוען כי הצלחתה נעוצה בהזדהות האיש הפשוט עם נטייתה לשגות אולם הדיעה הרווחת היא כי הצלחתה הפנומנאלית נעוצה בעובדה כי סרטוני ההסבר של התוכנה הוגשו על ידי כוכבות פורנו חשופות חזה. הדבר עולה בקנה אחד עם שלל התפריטים חסרי ההגיון והמובילים אותך למבואות סתומים בזה אחר זה, שהרי מה הטעם בסרטוני הסבר מושקעים אם אף אחד לא יצטרך אותם ?

וכך שיגשגה לה תוכנת הפורנו המוסווה, מתיימרת לבצע מטלות שונות אולם שולחת את המשתמש המאושר, פעם אחר פעם, לתפריט סרטוני ההסבר. גברים יכלו לראות את ג'ינה ג'יימסון מרקידה את דדיה במתן הסבר משכנע אודות הפעלת כפתור האיג'קט של כונן הדיסקים, רק כדי להתקל בבעיה נוספת בכפתור הפליי - ששלחה אותו לשיעור מאלף מפיה החושני של פגי סו.  המבוך האינסופי של פקודות ותפריטים סתומים תרם לעמימותה של התוכנה ובמהרה מצא עצמו המשתמש מזיל הריר סובב במעגלים ושמיניות ללא שמץ של מושג מה הייתה הפעולה אותה התכוון לבצע בתחילה. הרשת המתה וגאתה בעוד כל חניק מחשבים מצוי רואה זאת כמשימת חייו להתעמק בתוכנה ולכתוב מאמרים מלומדים המתיימרים לפצח את חידת יעודה. המאמרים היו טרחניים וקטנוניים מטיבעם, וכללו בתוכם מילים כמו 'ביזור מודולי חלוקת הצבע' ו-'פיצויי היתר בסביבה בינארית', והסיבה היחידה שמנהלי הפורומים התירו למאמרים להישאר הייתה בגלל שהם הביאו דוגמאות מפורטות מסרטוני ההסבר. המסקנה המתבקשת שנבעה מעיון קפדני בכל המאמרים, היתה ששלמעשה אף אחד לא ידע מהי מטרתה האמיתית של התוכנה. עיון נוסף בהסברים הביא לתהיה נוספת אם בכלל היתה לה מטרה אי פעם. ועיונים חוזרים בתוכנה (אף שלא היו נחוצים עוד) התרחשו פעמים רבות נוספות.

תופעת האלטר איגו והיווצרות מחילת התולעת

 תופעת האלטר איגו הדיגיטאלי הגיעה לשיאה כעשור בלבד לאחר צאתה של הבייס 16 פורצת הדרך. בשלב זה החיים האינטרנטים הפכו לשוקקים ועשירים ויזואלית עד כי רבים החלו לחיות חיים כפולים: עבדים למעמדם הכלכלי ביום וסייבר-קינגס בלילה. בעולם הדיגיטאלי היה ניתן להחליף מראה וזהויות למכביר, לגמוע מרחקים ולחצות גבולות גיאוגרפים ותרבותיים בתוך שניות. הצורך בגירויים בעולם הממשי ירד לכדי אחוז בתוך עשור ורבים דיווחו על התמסרות טוטאלית לסייבר. מרותקים לכורסאותיהם חיו אנשים רבים בעולם המערבי חיים דיגיטאליים מלאי הרפתקאות וסיפוקי, תחליף לחייהם הפיסיים האפורים. רבים אף מצאו עבודה בעולם הסייבר והדרישה הגוברת הביאה לתחילתו של מסחר בצי'פי כמטבע חוץ (יחס של 3.7 צ'יפי לדולר) וזירזה את תהליך ההתנתקות של הגולשים.

כמות הנרקוטאלים שנזקקו לייצוב נפשי וגופני עלה דראסטית עם יציאתם לשוק של חללי האנטי-כבידה המסחריים. חללי הא"כ, שהיו למעשה ספירות חלולות של שדות כבידה ואנטי כבידה, איפשרו לגולש לרחף בחלל האוויר בחליפות דאיה אינטראקטיביות או בטרנינג, או אפילו בעירום. דאיה בחוסר כבידה (יחד עם הפעלה עוקבת אישונים, תוכנת בייס 3 ומעלה ומסך 230 מעלות קעור) סיפקו חוויה תוקפת חושים ומסחררת את הדעת. אמצעי בטיחות מחמירים הותקנו בחללים, מדדו וניתחו את קריאות גופו של הדואה והתריעו על שינויים חריגים. למרות שמרבית הנפגעים היו דואים טירונים, הפגיעות החמורות נרשמו דווקא מקרב הדואים המנוסים, שניתקו את אמצעי הבטיחות המחמירים ונכנסו לדפוס גלי דלתא עמוקים. במצב היפנוטי מסוכן זה, נשאב הדואה לתהום הסייבר ומודעותו מסיבה את מלוא תשומת ליבה לשטף המידע 'ושוכחת' את מציאות הפיסית. גוף הדואה נסחף לו שכוח בחלל הא"כ, כשמצבו הולך ומידרדר מחוסר מזון ומשקה. זמן השרידה המירבי של נרקוטל שתועד בספר השיאים של גינס היה שבועיים ללא אוכל. מרבית הנרקוטאלים מצאו את מותם במהלך דאיה רצופה - בדרך כלל של שבוע ויותר - ונמצאו מרחפים בחללים עם זרועות פרושות וחיוך על פניהם. תופעה זו נקראה Catacomb Syndrome Happy grin או בלשון העם: 'האפי קאט'. 

תופעה מוזרה עוד יותר, הגובלת בתחום הפארנורמל, היתה תופעת רוחות הרפאים. בשל אופיה הסמי-אוטומטי המשיכה תוכנת האלטר איגו בפעילותה גם לאחר מותו של בעליה הדואה: גרורות ומודולים דיגיטאליים הריצו פרוטוקולים, סיננו ואגרו מידע לשימושו העתידי של בעליהם. הדבר גרם למטרד דיגיטאלי שנפתר בעזרת מודול 'העדר פעילות' שהושתל באלטר איגו ששיתק את התוכנה אם לא נרשמה פעילות של יותר משבועיים. התופעה הפכה למוזרה רק בשל העדר 'העדר פעילות':  תוכנות האלטר איגו הדיגיטאליים המשיכו לשוטט ברשת, כמו מקבלים הנחיות ופקודות ממשתמש אלמוני.  

דור חדש של מיסטיקנים צמח על תופעה זו וטען כי ה'משתמש האלמוני' הינה למעשה נפשו של הדואה שעברה טרנספורמציה לאותות ספרתיים. המיסטיקנים המשיכו וטענו כי קדושת החיים חלה גם האלטר איגו וניהלו מאבק ציבורי להכרה חוקית בזכויותיהם האזרחיות . את המסמר האחרון בתפאורה נעץ יוחנן פאולוס, האפיפיור השבעים ושניים. האפיפיור הממולח ממוצא יהודי, זיהה שוק של מיליוני מאמינים פוטנציאלים (עם כיסים גדושים בצ'יפים) והכיר רטרואקטיבית בנשמות הוירטואליות, ומיד המיר אותן לנוצריות קתוליות. כצפוי הדבר גרר גל מחאות, מחאות נגד ומחאות נגד דביבונים (תמיד יש כמה כאלה שמתעקשים) ועיתוני התקופה התמלאו באמרות מתחכמות נוסח "אם זה הולך כמו ברווז, ומגעגע כמו ברווז זה בוודאי אלטר-ברווז", שהייתה אמרה חביבה על דיגילוסופים רבים, שחשבו אותה למחוכמת מאד*. לאחר תקופה קצרה, בה סחטה התקשורת עד תום את כל הרוע והחמס שיכולים לנבוע מהמצב החדש, פנתה מחרחרת החדשות לנושא אחר עם פוטנציאל גדול יותר לכותרות מלהיבות. 

העניין אמנם ירד מסדר היום הציבורי אבל השינוי המיוחל הגיע – כמות רוחות הרפאים הדיגיטליות עברה את המסה הקריטית ומחילת התולעת הושלמה. הגזע האנושי התחבר סוף סוף ליקום הגמדי.

---

 * זוהי כנראה הסיבה לכך שבכנס שבו נכחו כמאתיים דיגילוסופים, הושמעה האמרה 772 פעמים ובאותו הלילה רק שניים מבאי הכנס זכו לקיים יחסי מין, מתוכם אחד אפילו עם אישה. (הממוזל העמיס חירשת מכנס נימפומניות שהתקיים באולם הסמוך, ואילו חברו מאותגר המזל הופתע להתעורר בבוקר במיטתו, חובק דלעת)

מחתרת העזיבה החייזרית

כולם חושבים שהחייזרים יגיעו יום אחד וישתלטו על העולם אבל האמת היא שהם לעולם כבר לא יגיעו. החייזרים כבר כאן ונמאס להם - הם מעוניינים לעזוב. מועצת החלל הבינכוכבי אינה רוצה שהם יעזבו כי הם מפחדים שאנחנו נהרוג את עצמנו ועל הדרך נקרע את אריג החלל-זמן או סתם נפזר לכל רחבי היקום שאריות רדיואקטיביות של כדור הארץ. ולכן הם חייבים להישאר.

ישנו פתגם חייזרי עתיק האומר כי אם הצלת גזע נוכרי מהכחדה פעם אחת – אתה אחראי לו לכל ימי חייך. ופעם לפני כ-2000 שנה מצא שבט של נוודים פצצה אטומית נשכחת, מהציביליזציה הקודמת, וניסה להשתמש בה כאיל ניגוח במצור על שבט יושבי ערים סמוך. חייזר נודד ששהה במקום זיהה את הבעיתיות בסיטואציה ושכנע את מנהיג השבט הנודד להשתמש באיל ניגוח עשוי מקש. השבט הנודד הפסיד בצורה מחפירה באותו הקרב אולם האנושות ניצלה משואה גרעינית. דיווחו של החייזר הנודד (שכונה מאותו הרגע 'המקולל') היווה עילה להטלת מלוא האחריות להישרדות אותו גזע מחרחר השמדה עצמית, על גזע החייזרים.

ומאז הם כאן, שולטים בעולם מונעים מאיתנו להשמיד את עצמנו. לפעמים זה כואב ולפעמים זה כואב מאד: כמו תינוק שמנסה לאכול דייסה עם סכין ציד - הכוונה ברורה אבל השליטה בגוף חסר הקורדינציה קשה עד מאד ומתסכלת. חייזרים רבים החלו לקטר בינם לבינם כי אין טעם לנסות ללמד את המין האנושי להתנהג כבוגרים - או אפילו כמו ילדים ממושמעים (כאלה שאינם משחקים בגפרורים ושורפים את הבית כשהם בתוכו). מתוך התגברות התסכול מדפוסי ההתנהגות המחורבנים של האנושות, צמחה תנועת ההתבדלות החייזרית הראשונה: 'מחתרת העזיבה'.

החברות במחתרת הוצאה מחוץ לחוק כבר בימיה הראשונים לפעילותה בשל אופיה המרדני. למרות זאת (ואולי בגלל) היתה החברות פופולארית להפליא ובדו"ח של רשות הביון החייזרית מתחילת האלף הנוכחי נמסר כי בארגון היו חברים 110% מכלל החייזרים המשרתים על הארץ. למרות הפופולריות לה זכתה התנועה, בפועל היא לא עשתה דבר. הציות לפתגמים ישנים חכמים הוא חוק בל יעבר בקרב הגזע החייזרי, ולכן המחתרת התרכזה בפעולות התרסה שלא נגדו את הפתגם וכללו ארגון מפגשים חשאיים שעסקו בארגון מפגשים חשאיים נוספים. בחלק מהמפגשים גם שולבו סדנאות חליטת תה ששימשו בהצלחה לשחרור קיטור (או במקרה של החייזרים – שחרור יונים שליליים) ותרמו לגיבוש חברתי.