גשאטלט קרבי

בגשטאלט קרבי הדגש הוא על תפיסת מכלול הקרב – האופציות והשונות על הסתברותן המבלבלת. כל אותן תגובות ותגובות נגד שזורים בקו זמן יחודי כמו פנינים במחרוזת. כל אותן מחרוזות שזורות התלויות מנקודת ההווה ומתנפנפות לכל קצוות התוצאה. ונקודת ההווה עומד אמן הגשטאלט הקרבי המבודד את המחרוזת הרצויה ופועל על פיה. הנצחון מובטח. במקרים בהן אין מחרוזת שכזאת – יכנע האמן ללא מאבק. אידיוטי אבל אלו הם תנאי הכבוד של אמן הגשטאלט.

הגשטאלטיסט היה אמן השימוש במנערי מציאות – אביזרים שכל מטרתן היא להוציא מההקשר את מחשבתם של הלוחמים ולגרום לטריפה מחדש של הקלפים. ריפרש, אם תרצו, על מחרוזות הפנינים. למרות השם המצואיסטי, מנערי מציאות היו ההיפך המוחלט מזה. אתה מצפה מיריבך להוציא סכין קומנדו משובחת מנרתיק הירכיים שללו, אבל תופתע למדי אם במקום יתקיפך בבקבוק חרדל. "תקיפה בתרנגול גומי ורוד" או "הפרחת בועות סבון" הן דוגמאות טיפוסיות של סיבות בגינן הוכרע קרב לטובתו של צד זה או אחר. 

המלעיזים טוענים שעניין המנערים יצא מכלל פרופורציה והפך מספורט לחימה לגיטימי להצגה של יום שבת בלילה. לטענתם כל קרב בסופו של דבר מסתיים לטובתו של מישהו ושיוך הנצחון לפעולה כגון "הפלצה לא צפויה ושריקת ההמנון הקרואטי בו זמנית", הינה שטותית מיסודה. 

הגשטאלטנים מצידם טוענים שמי שלא יודע להילחם הולך להיות פרשן בטלויזיה.