צמחוני

חדר מדרגות חשוך, אני מדליק את האור ומזמין מעלית. קירות צהובים מלוכלכים, טיפות צבע אדומות על דלת המעלית (אני תוהה אם זה דם...) עולה חמש קומות ומתייצב מול הדלת (עכשיו זה הקטע השנוא עלי ביותר). אני מוציא את הפיצה מהתיק המיוחד, ששומר על החום, ומוציא את האלה מהחגורה. בתוך הקרטון נשמעים ציוצים מפוחדים של פיצה טונה עם תירס שמרגישה שמשהו כאן ממש ממש לא בסדר. רק לפני עשרים דקות הוציאו אותה מהכלוב, הפרידו אותה מאחיותיה ועכשיו היא בודדה בתוך קופסה חשוכה. היא בטח היתה משתינה מפחד לו ידעה מה יעלה בגורלה בעוד כמה שניות. אני עוצם את עיניי (מנסה לא לחשוב על כלום) ומכה שתי מכות מהירות והפיצה אפילו לא ידעה מה פגע בה. מתה במקום.

בהתחלה, לפני כמה חודשים, עוד לא הייתי מיומן בשחיטת פיצות ולפעמים לקח לפיצה דקה שתיים עד שמתה. ופעם אחת הפיצה בכלל לא מתה והצליחה לברוח איך שפתחנו את המכסה ! לקח לנו חצי שעה עד שהצלחנו להוציא אותה מתחת לספה (מיותר לציין כי טיפ לא קיבלתי בפעם ההיא) אבל היום, כל מכה - היאצ'י מישימה.

אני מוודא שהפיצה התפגרה סופית (אין דופק, אין נשימה), מנקה כתם קרבי-פיצה ממכנסי ומצלצל בדלת. איש מוזר לבוש גלימה כחולה (מלך ?) פותח את הדלת בחיוך רעב ומזמין אותי בלבביות להיכנס. אני נכנס לחדר אפוף העשן ומחייך במבוכת מה לעבר היושבים בחדר. אני מניח את הפיצה על השולחן וממתין בסבלנות עד השלמת מלאכת איסוף הכסף מהנוכחים בחדר. בודק כי סכום הכסף אכן מתאים לחשבון ויוצא מהדירה. ליד המעלית אני מתעכב לבדוק את הטיפ. לפי הטיפ אדע אם לחייך או לא בדרך חזרה לפיצרייה. (לא.)

ת'אמת, לא מפריע לי להרוג פיצות. אבל מרגיז אותי שאני צריך לעשות את זה לפני דלת הלקוח. כל הלחץ הזה של "רק שאני לא אפשל...". מבחינתי הכי אחלה שהורגים את הפיצות בחוות הגידול ואז אורזים אותם בניילון ומקפיאים. אתם יודעים - לחימום במיקרו. אבל אז זה לא טרי, ופחות טעים (ככה לפחות טוענים האנשים).
אני בכלל אוהב שווארמה.
אני שונא פיצות.


כל ערב אחרי המשמרת אני קוטף כמה עלי שווארמה טריים מהעץ, מטגן אותם על המחבת, ומכין לעצמי ארוחת מלכים. כל החברים שלי צוחקים עלי. אבל אני בשלי - צמחוני גאה.

קרמבו

כבכל שנה, עם בוא החורף הקריר, אנו עדים לתופעה מופלאה, שלמרות שרבים נתקלו בה מעטים באמת מודעים לפרטיה. מדובר כמובן בנדידת הקרמבואים הגדולה. לא שאלתם את עצמכם לא פעם מדוע מופיעים הקרמבואים במדפי החנויות מיד עם בוא החורף אולם בחודשי הקיץ אין ולו קרמבו אחד לרפואה ? אני שאלתי את עצמי ומיד עניתי. וזו התשובה:

הקרמבו הנודד הינו בן דודו החורג, הרחוק מאד מצד אשתו של הנכד של הירגזי הכעסן. הירגזי עצמו מכחיש כמובן. מוצאו של הקרמבו הוא באנטרקטיקה הקפואה, שם הוא חי בקהילות של מיליוני קרמבואים. סיפורים רבים נפוצים אודות מפלצת הקרמבו האגדי, שגובהה 3 מטרים וקוטרה שני מטרים. עקבות ביסקוויט ענק נמצאו במקומות שונים באיסלנד ונורווגיה, אולם רובם הופרכו והוכחו כמעשי קונדס.

לרוב תמצאו את הקרמבו לובש את המעיל המסורתי, העשוי ממתכת דקה המחושלת ביד אומן. צבעי המעיל והדוגמאות הגיאומטריות השונות מצביעות על שיוכו לקהילה מסוימת ויחוסו. צורת המשטר הינה מלוכנית, ולרוב שולטים קרבואי הבננה והתות, המהווים כ-10 אחוז מהאוכלוסייה, על שאר הקרמבואים. קרמבואי הווניל הינם מעמד הביניים ומהווים כמחצית מכלל האוכלוסייה, ואילו המוקה הינם מעמד הפועלים, כי תמיד דופקים את השחורים.

הרגלי ההזדווגות של הקרמבואים הינם עדיין אפופי מסתורין, בעיקר משום שהחוקרים עדיין לא מצאו את הדרך להבדיל בין קרמבו לקרמבואית. עם זאת מקובל להניח כי נקודת הג'י של הקרמבו הינה קצה ראשו, וכי גירוי הנקודה לאורך זמן גורם להנאה עילאית המקבילה לאורגזמה האנושית. טקס ההזדווגות עצמו כולל שלושה סוגי קידות ונדידה על פני אלפי מילים לקוטב הצפוני לצורך ההזדווגות, שנמשכת 23 שניות בלבד. הרבה קרמבואים נופלים חלל בדרך, לחיות טורפות, פגעי מזג האוויר ותשישות אולם הנותרים מוכיחים את עצמם כחזקים וראויים להמשיך את שושלת הקרמבואים המפוארת.

למרות ניסיונות רבים עדיין לא הצליחו להרבות את הקרמבו בשבי, ולכן מדי שנה יוצאים מאות ציידי קרמבו למסעות ציד מסוכנים בימים הקפואים. שיטת הציד הינה פשוטה אך יעילה: גירוי הקודקוד הארוגני גורם לקרמבו פיתיון לפצוח באנחות ממושכות, שמוגברות על ידי מערכת כריזה משוכללת. עדר קרמבואים שעובר בסביבה מסתקרן ומגיע לבדוק מה מענג את הקרמבו כל כך ואם אפשר גם. בשלב זה נפרשות רשתות דקות וגמישות הלוכדות את הקרמבואים המסוקרנים, ופועלות מיומנות קושרות את זנבות מעיליהם של הקרמבואים ומכניסות אותם לקופסה. כן, כן, אותה קופסת קרטון המגיעה למכולת הסמוכה למקום מגוריכם.

קצרה היריעה לתאר את היצורים המופלאים הללו, אולם מקווה אני שהצלחתי להאיר ולו במעט את עינכם בנושא חשוב זה. אבקש רק כי בפעם הבאה אתם לוקחים קרמבו לידכם – הקדישו דקה או שתיים לליטוף קודקודה של חיה מוזרה זו ועינוגה בפעם האחרונה.

גלובל טרנסלייט

שיט ! איך לעזאזל אומרים "סדין" באנגלית ?

חבר שלי, יובל, חשב שזה מצחיק לקנות לי לחתונה סדין בצורת מגרש כדורגל, כשבצד של האישה תוקעים גול. האמת גם אני חשבתי שזה מצחיק ובדיוק כתבתי על זה בפייסבוק כשנתקעתי עם המילה הזאת באנגלית. שתיים בבוקר – לך תמצא מישהו שיודע שפות. למזלי יובל הוא גם חנון-על והוא שלח לי אתר מגניב בשם תרגומון שיכול לתרגם מילים, משפטים ואפילו פסקאות. בדקתי בתרגומון והופתעתי לראות שצדקתי כבר בהתחלה.


מסוקרן, המשכתי לבדוק את גבולות התרגומון והכנסתי את המשפט "אח שלו, קבל סרט פצצות לגבות - היורדות מבברלי הילס 8" ("His brother, Get back up a movie bombs - descending in Beverly Hills 8"). הממ... מספיק קרוב.


המשכתי בתרגום של המשפט "תעביר את הג'וינט, אח שלי" לשלל שפות:
בויאטנמית (Vượt qua phần, anh tôi)
באפריקנס (Pass die gesamentlike, my broer)
ביפנית (パスジョイント、私の弟 = pasu jointo , watashi no otōto)
בוולשית (Pass ar y cyd, fy mrawd)
והכי אהבתי את היידיש (אַריבערגיין די שלאָס, מיין ברודער).
שלוס אדיר !

כשסיימתי עם כל השפות האפשריות עברתי לתרגומים הניסיוניים. "השימוש בתרגומים אלו הוא על אחריות המשתמש בלבד" הזהיר חלון קופץ בפתיחה "אז אל תבואו לבכות אחר כך."


ביקשתי מהתרגומון לתרגם את המשפט "לך מכאן מגעיל אחד לפני שאני מרביץ לך" לעברית אקדמית גבוהה ("שים פעמיך הרחק מכאן, בן נעוות המרדות, לבל אאלץ להפליק בך דרך ארץ") ולערסית נמוכה ("סע מכן יא בן של אלף זונות, לפני שאני נכנס באמאמשך השרמוטה, יא חרא, יא זבל... " - פה סגרתי את החלון לפני שמחשב באמת יתעצבן).


החלטתי לנסות שוב. הפעם אני אלך על משהו פרקטי יותר – שפה גברית לשפה נשית: העתקתי את המכתב שכתבתי לאישתי אחרי המריבה האחרונה, מכתב בן שלושה עמודים שבו אני שוטח את כל טענותי – על שהיא לא נותנת לי מספיק לצאת לשתות בירה עם החבר'ה, לא נותנת לי לראות כדורגל, ולא נותנת באופן כללי. הכנסתי את כל המכתב הארוך לתרגומון וקיבלתי את התרגום של המכתב שלי בשפה שנשים מבינות: "אני מתנצל מאמי, את צודקת ואני טועה, אנא סילחי לי"


סססאמק המחשב הזה. גאון.

החלטתי לדחוף את המעטפת עוד יותר והלכתי על אפציית דוליטל – תרגום סימולטני לחמישים שפות של חיות שונות על פני כדור הארץ. סימנתי תרגום מעברית לחתולית ורשמתי את המשפט "איזה כיף לי כאן לרבוץ בשמש בפנאן, לא לעשות כלום... (פררררררררררררררררררררררררררר). לאור התוצאות המונוטוניות ניסיתי לתרגם משפט יותר אסרטיבי לשפה הכלבית: "אל תיגע לי בבונזו או ש..." (ווף ווף ווף ! גררר..... גררר...... וווף !).
וואו. התרשמתי.

העולם בכף ידי. כל שארצה לומר בכל שפה שבעולם אני יכול. הלאה בבל ! יחי התרגומון החדש שראשו בשמיים !


Ég er alvara um lag Joint - einhver gefa það til mig nú!
(איסלנדית - אם מישהו יתעקש לחפש את זה בתרגומון)

מיאו ?

כמו ציפור

ואז הוא גילה שהוא יכול לעוף.


ממש במקרה, בזמן ששכב על הספה בביתו, רגל אחת על משענת הספה ויד ימין במבושיו ('מגרבץ' כמו שאומרים החבר'ה) הוא גילה שהוא יכול לעוף.


כל הטריק היה ללחוץ על ה'שועה' עם הזרת וישר הוא התחיל לעוף. הבעיה היחידה היתה שברגע שהוא הפסיק ללחוץ הוא נפל. כל עוד היה זה מהספה לרצפה – ניחא. אבל כשאזר אומץ והחל מעופף ברחבי החדר, בגובה התקרה כמעט – נעשה הדבר מסוכן.

הוא החל להתאמן ב'תעופת שועה' בחדרו, אחר כך באולמות כדורסל שוממים ולבסוף גם ברחבי העיר, מתחבא בחסות החשיכה לבל יבחינו במעשיו. הוא בילה שעות על גבי שעות בתעופה, משכלל את שיטותיו ואת יכולתו האוירודינמית, נעצר רק לפרקי זמן קצובים על מנת לתת לזרתו מנוחה. לבסוף אימוניו האינטנסיבים השתלמו והוא שלט ב'תעופת השועה' כמו ציפור.



למרות רצונו העז לחשוף את השיטה לעוף בפני המין האנושי כמהה התעופה, לא ידע כיצד יסביר את העניין של הלחיצה על האזור הרגיש כל כך בגוף האדם וחשש פן יהפוך ללעג ולקלס בקרב חבריו. גם המראה של אדם 'המגרבץ' באוויר לא נראה לו יותר מדי אסתטי.


אז הוא השתפן.


במשך שנים שמר את העניין בסוד, ורק דקות ספורות לפני מותו, עת שכב על ערש דווי, גילה לי את הטריק.
"אני לא יודע למה, אבל זה עובד" התוודה בפני ונפח את נישמתו. על מצבתו ביקש שיכתבו מילה אחת בלבד:



'צוויץ'

שרגא המוצלח והמאושרים

אי שם ביקום כלשהו, שבמפות היקומים מוגדר כ'שמינית עצרת ימינה בריבוע אלכסוני', העלה מאן דהו (אשר יותר מאוחר בהיסטוריה ייזכר כ'שרגא המוצלח') רעיון כביר. תמציתו של הרעיון הייתה להקים מושבה של אנשים שיחיו חיים מלאכותיים מאושרים במקום להתמודד עם החיים האמיתיים רצופי הצער והכאב. הוא שיתף ברעיון מספר אנשים בעלי ממון אשר נרתמו לרעיון בדבקות ויחדיו הקימו את מה שמאוחר יותר יוכר כ'מועצת האושר' (ובפי מלעיזיהם: 'מועצת העושר'). הם יצאו במבצע פרסום רחב היקף שלא נראה כמותו, הקימו ועדות בחינה וערכו מבחני קבלה לאלפי הסקרנים שרצו לקחת חלק בניסוי המעניין. לבסוף גיבשו קבוצה סודית של מאה ועשרים איש מובחרים שנבחרו להשתתף בניסוי.



אותם מאה ועשרים, שכונו בפי כל 'המאושרים', עברו ניתוח חדשני להחלפת האיברים האחראיים על רגשות שליליים (לב, כליות, וחלקים נרחבים מקליפת המוח) בשתלים מסונטזים גנטית, בהם נחסמה האפשרות לחוות רגשות אלו. כמו כן הופנטו 'המאושרים' על ידי טובי המהפנטים לשחרור טראומות ילדות מודחקות שעלולות היו לפגוע באושרם. בשלב הסופי נלקחו להופעה של אבי ביטר כשהם רווים בסמי הזיה. משיצאו 'המאושרים' מההופעה, דבר כבר לא יכל לשבור את רוחם ולהעציבם.


במקביל, באתר סודי לא פחות, נבנה מתקן אשר כונה בפי שותפי הסוד 'המושבה'. במושבה הותקן מחשב מרכזי משוכלל מאין כמותו בעל יכולת ליצור, בעזרת נאנו-טכנולוגיה והנדסת אטומים מתקדמת, כל מה שיכולה הדעת להעלות. החל מפטה אווז עם ריבת משמישים וכלה בקולנוע אישי שעושה מסג' ברגליים והרפיה . כל תפקידו של המחשב היה למלא את מבוקשם של 'המאושרים'. המושבה נותקה לגמרי מהעולם החיצון, למניעת דליפת ידיעות עצובות או מצערות אל 'המאושרים' וידיעות כוזבות ברמת אופטימיות גבוהה הוכנסו למערכת החדשות המקומית. עם השלמתה של המושבה, על מתקניה המשוכללים, הוכנסו 'המאושרים' לביתם החדש והניסוי יצא לדרכו המאושרת.



עלותו הגבוהה של הניסוי מומנה ממכירת זכויות השימוש באושרם של 'המאושרים' לפרסומות של תאגידי ענק. בשל ההכנסות האסטרונומיות ממכירת הזכויות נמנעה 'מועצת האושר' לפרסם את דבר התקלה בפרוייקט, שצצה כעבור שבועיים מתחילתו.



למרות כל התיאוריות, ההכנות והניתוחים לא היו משתתפי הפרוייקט מאושרים כל הזמן. כלומר, ביחס לאדם הממוצע חייהם אכן היו מאושרים וללא דופי, כל צרכיהם מולאו באופן מיידי ועל הצד הטוב ביותר, אולם האנשים פשוט סירבו להיות מאושרים 247. הסטטיסטיקה גילתה כי בממוצע, כל שליש אדם אומלל ארבע דקות ביום חול ושבע דקות בימי שבת וחג. בתחילה סברו המומחים שהוזעקו לבדוק את התופעה כי מדובר בחבלי לידה וקשיי הסתגלות, אולם משחלף הזמן והבעיות רק החריפו – צצה סברה חדשה שמיקדה את האשמה בפגם אנושי בסיסי. "אין נפש האדם מסוגלת להיות מאושרת כל הזמן" אמרו המומחים ופוטרו לאלתר.

מקץ חודשיים נתקלו 'המאושרים' בבעיה חדשה: הם התרגלו לאושר, פשוטו כמשמעו, ונעשו משועממים. ככל שניסו להנעים את חייהם עוד יותר, התרגלו 'המאושרים' לרמת האושר החדשה והשתעממו שוב. תופעת לוואי מעניינת באותה מידה היתה העלמות הצבעים: מקץ חודשים מספר נעלם הצבע האדום מגופם של המאושרים, ומקץ שנה נעלמו לחלוטין הצבע הכחול, השחור והצהוב. מקץ שנתיים הפכו כל 'המאושרים' להיות אפורים במידה שמנעה לחלוטין שימוש בהם בפרסומות כלשהן. בעיית השעמום החריפה עד לאותו היום בו הסטטיסטיקה גילתה שמאה ועשר אחוז מה'מאושרים' משועממים במשך עשרים וחמש שעות ביממה, ודפקה לעצמה כדור בראש. על מנת לשמור על תזרים הכנסות קבוע, נשכרו שחקנים מקצועיים להעמיד פני מאושרים ולספק את הסחורה המובטחת לתאגידים ולפרסומותיהם. סיפור כשלון הפרוייקט והחלפת 'המאושרים' בשחקנים מוכשרים הפך להיות אחד הסודות השמורים ביותר.



כשלון הפרוייקט לא הפריע לחברי מועצת האושר להיהפך לחזקים, הבולטים והמולטי-עשירים ביותר, במערכת הכלכלית ביקום כולו. בשל כך היה זה בלתי נמנע שדרישתו של 'שרגא המוצלח' לפרק את המושבה ולסגור את הניסוי נתקלה בסירוב מוחלט. במקום זאת החליטה המועצה, ברוב מוחץ, לסגור את 'שרגא המוצלח'. באישון הלילה פרץ לביתו של 'שרגא המוצלח' צוות יחידת עילית שלכד את המורד הסורר במיטתו, כבל אותו באזיקונים וזרק אותו לתוך בניין המושבה. מיד אחר כך נסגר הבניין בצורה הרמטית, בעזרת טכנולוגיה שעד לאותו הרגע הייתה קיימת רק בתיאוריות אפלות וקבוצת 'המאושרים' (שעתה מנתה מאה עשרים ושרגא) נידונה למאסר עולם בתנאי אושר משעמם קיצוני. סביב בניין המושבה נבנתה עיר רפאים נטושה, להרחקת העוברים והשבים.



והזמן עף כשמאושרים.