ואז הוא גילה שהוא יכול לעוף.
ממש במקרה, בזמן ששכב על הספה בביתו, רגל אחת על משענת הספה ויד ימין במבושיו ('מגרבץ' כמו שאומרים החבר'ה) הוא גילה שהוא יכול לעוף.
כל הטריק היה ללחוץ על ה'שועה' עם הזרת וישר הוא התחיל לעוף. הבעיה היחידה היתה שברגע שהוא הפסיק ללחוץ הוא נפל. כל עוד היה זה מהספה לרצפה – ניחא. אבל כשאזר אומץ והחל מעופף ברחבי החדר, בגובה התקרה כמעט – נעשה הדבר מסוכן.
הוא החל להתאמן ב'תעופת שועה' בחדרו, אחר כך באולמות כדורסל שוממים ולבסוף גם ברחבי העיר, מתחבא בחסות החשיכה לבל יבחינו במעשיו. הוא בילה שעות על גבי שעות בתעופה, משכלל את שיטותיו ואת יכולתו האוירודינמית, נעצר רק לפרקי זמן קצובים על מנת לתת לזרתו מנוחה. לבסוף אימוניו האינטנסיבים השתלמו והוא שלט ב'תעופת השועה' כמו ציפור.
למרות רצונו העז לחשוף את השיטה לעוף בפני המין האנושי כמהה התעופה, לא ידע כיצד יסביר את העניין של הלחיצה על האזור הרגיש כל כך בגוף האדם וחשש פן יהפוך ללעג ולקלס בקרב חבריו. גם המראה של אדם 'המגרבץ' באוויר לא נראה לו יותר מדי אסתטי.
אז הוא השתפן.
במשך שנים שמר את העניין בסוד, ורק דקות ספורות לפני מותו, עת שכב על ערש דווי, גילה לי את הטריק.
"אני לא יודע למה, אבל זה עובד" התוודה בפני ונפח את נישמתו. על מצבתו ביקש שיכתבו מילה אחת בלבד:
'צוויץ'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה