יהודה הבטיח לי שהכל יהיה בסדר. "מצלמה נסתרת זה הלהיט כיום בשוק" אמר לי "והסרט שלנו יהיה הגדול מכולם ! שוס אדיר...!" כולם מכירים את יהודה וכולם מסכימים שהוא הגדול מכולם בתחום. ואיך אפשר לסרב לגאון שכזה ? כל מה שהייתי צריך לעשות היה לצאת מהבית לקנות סיגריות ואז להעלם לאיזו שנה שנתיים. "כדי להגדיל את האפקט הקומי חייבים שתהיה דרמה בהתחלה." הסביר לי יהודה. ללא ספק גאון.
אז הלכתי לקנות סיגריות. ערב אחד באמצע מאי, נתתי לאישתי נשיקה על הלחי, לקחתי את הארנק ויצאתי מהבית. תפסתי מונית לחדרה, שכרתי דירה צנועה, בה אוכל להתחבא זמן מה והמתנתי. בטלוויזיה לא הפסיקו לשדר את התמונה שלי במשך כמה ימים וכל מבט לחדשות דיווחו על התקדמות החיפושים אחרי. גם את אישתי הראו בטלוויזיה המון. לרוב בוכה. לפעמים היה לה מבט כל כך עצוב בעיניים שהתחשק לי לשבור הכל, לרוץ חזרה אליה ולהגיד סליחה, ושאני אוהב אותה ושבחיים אני לא אעלם לה שוב. אבל יהודה שיכנע אותי שעדיף שלא. "כל הסבל שהיא סבלה עד עכשיו... בוא נעשה שהסבל שלה לא יהיה לשווא... תהיה חזק, בשבילה."
אחרי שנתיים, יהודה בא לבקר אותי בחדרה, והביא איתו חדשות מהעולם. "אישתך עדיין אוהבת אותך ועדיין מחכה ומצפה שתחזור. קצת פחות אמנם מההתחלה – אבל זה רק יגביר את ההפתעה השמחה והאושר כשתבוא אליה לאחר חמש שנים של היעדרות !"
"חמש שנים ? זה לא הרבה מדי ?!" מחיתי בחולשה "אני די מתגעגע אליה..."
"...שטויות. אתה תראה שזה יהיה שווה כל רגע. אתה עוד תודה לי !" טפח על כתפי ונעלם כרוח סערה לעוד חמש שנים.
הייתי חושב עליה המון. היה לי המון זמן פנוי וכשלא הייתי סורג הייתי חושב עליה. גם כשהייתי סורג הייתי חושב עליה. אבל אז תמיד הייתי מפספס איזו עין והייתי צריך להתחיל את כל הסוודר מההתחלה.
כל פעם כשבא לי לבכות מגעגועים אליה, הייתי מדמיין את הרגע בו יפגיש אותנו יהודה (אחרי שיביא אותה בתואנה מטופשת לאולפן) ויסביר לה שהכל היה סתם. לא באמת נעלמתי. כן, כן, גברת רוזן, זהו בעלך משה אשר נעלם מביתכם לפני עשר שנים כשיצא לקנות סיגריות. ובכן הוא לא נעלם גבירתי הוא היה כל הזמן הזה איתנו. חייכי, את ב...מצלמה נסתרת !!! חה חה חה" וכולם יצחקו וימחאו כפיים, ואישתי תחייך חיוך רחב של אושר ותצרח בהתרגשות: "אני לא מאמינה ! הוא עבד עלי בעיניים !" ותתחבק עם יהודה ואחר כך איתי וכולם יעמדו על הכיסאות וימחאו כפים באקסטזה, וכל התאורנים ואנשי הסט יבכו מרוב אושר ואחר כך נלך הביתה ונעשה סקס כל הלילה וגם בלילה שאחריו ובזה שאחריו ובכלל לא נצא מהבית איזה חודש ורק נעשה סקס...
כן.
ללא ספק הדבר הכי קשה בכל הסיפור היה המחסור בסקס. אמנם עזבתי את הבית שלי לפני כמה שנים, אבל זה עדיין לא אומר שמותר לי לבגוד באישתי... "תעשה איזו מקלחת קרה, או תחשוב על שפני מעבדה... זה מה שירגיע אותך" אמר לי יהודה בכל פעם שהעליתי את הנושא. הדבר היחיד שיצא מזה שכיום אני חושב ששפני מעבדה זה דבר מאד סקסי. במיוחד בכותונת משי.
השקענו מאמץ רב בתכנון סצינת הסיום. ישבנו לילות רבים וניסינו להחליט איך, מתי, היכן ואיזו צורה תהיה לסצינת הסיום. יהודה רצה אולפן טלוויזה. אני דווקא רציתי לצלצל יום אחד בפעמון הדלת, ואיך שהיא תפתח לעשות לה: "טא דא". יהודה חשב שזה עלול להפחיד אותה והעניין ירד מהפרק. אבל לבסוף העניין הסתיים אחרת לגמרי ממה ששנינו תכננו.
בדיוק שנה וחודש לפני התאריך הנקוב, היא החליטה לנסוע לחופשה.
לחדרה.
מכל הערים בארץ היא בחרה לנסוע לחדרה. לך תבין.
במקרה נפגשנו ברחוב. בלי צלמים, בלי מחיאות כפיים, בלי יהודה, סתם ככה נפגשנו. בהתחלה עוד ניסיתי להעמיד פנים שאני זה לא אני, אבל כשהיא התחילה לבכות ולצרוח בהיסטריה שאני שמוק מנייאק ועוד כל מיני דברים שלא היו כתובים בתסריטים שהכנתי בראש שלי, נשברתי וגיליתי לה את ההפתעה. די היה לי קשה לשכנע אותה שזו האמת. כי כל מי שמכיר את הסרטים יודע שיהודה חייב להיות במקום, כדי לתת את הצ'פחה הנכונה בזמן הנכון ולחייך את החיוך הרחב הזה שלו כדי שכולם יסלחו לכולם, אפילו לסאדם. אבל אחרי שירדתי על בירכי ונשבעתי באבי אימי והחתולים של השכנה, היא השתכנעה ואפילו סלחה לי.
מיד הלכנו לחדרי הקטן במלון והשלמנו שנים של שפנים בחצי שעה אינטנסיבית. בסיגריה שאחרי היא לפתע פנתה אלי והתוודתה: "שמי אינו יעל אלא ברוך ואני אברך מישיבת 'אור לגויים' שבירושלים.עבדנו עליך בעיניים !". המום היבטתי בה, מנסה לעכל את החדשות ומשמעותן כשדלת הארון נפתחה לפתע ומתוכה יצא יהודה עם חיוך רחב על פניו וכפה ידידותית בידיו.
"חייך, אתה במצלמה נסתרת..."
גאון.
