מלוכה

כשגייסו אותי למסע הצלב הבטיחו לי גן עדן עלי אדמות. "כל חייל שיזכה להיכנס לאדמה הקדושה יקבל מלוכה" הבטיח לנו הבישופ. בגלימתו השחורה וספר חוקי הרקיע בידיו דבריו נשמעו לנו כמו אלוהים חיים.

אבל המלחמה אכזרית בקורעה את צעיף האשליה מפני נוער תם. חיש התרגלנו למוראות המלחמה, דבקנו איש באחיו בהבקיענו דרך גדודי היריב, חושפים תחבולות והונאות על כל צעד ושעל. ידידי הטוב, אחיה העותי, נרמס למוות מתחת פרסות פרש ומפקד פלוגנו ספג מפלה מיד קשת מיומן, חבוי בבטחה בצריח המגדל.

היו אלו הפרשים שהכריעו את הכף – לצבאנו כפליים מונים פרשים מאשר לחילות האויב. בתחבולה רבת רושם שלח מלכנו השאח האדיר את חילות הפרשים לאגף את צריחי האויב, מאחריהם התחבא מלכם הפחדן של השקצים בלבן. ובזמן שהצלפים בצריחים שמרו את מוצאם של הפרשים הצלחתי אני להתגנב ללשכתו של שליט האויב.

בצעד נואש זינק חייל ממשמר המלכות של המלך וחצץ ביננו, מנופף בכידונו באיום לכל עבר. לאחר 50 מחזורים בשטח האינסטינקטים של חייל טוב מגיבים מעצמם: שאיפת אויר - צעד קטן קדימה וימינה - הדיפת ידו של החייל האוחזת בחרב בידי השמאלית - שיסוף בידי הימנית מלמטה עד למעלה - נשיפה. גופו הרופס של שומר הראש נופל מאחורי על הרצפה כשאני מוצא עצמי עומד בתוך לשכתו של מלך הכופרים, על האדמה המקודשת. 

הזמן מחל להשתרך באיטיות, מקפיא את מעוף החיצים וצעקות הקרב מאחורי ואת טיפות הדם הנוטפות מחרבי. תחושה קרירה פושה בגווי, כשהמלוכה מחלה לפעום בתוכי, כמו נוצקת כלפי מעלה מכפות רגלי דרך ירכי, לחזי, במעלה צווארי ולקודקוד ראשי. אני מרגיש את גופי מתמתח ומתארך לגובה, גבוה יותר מכל חייל שאח שאי פעם היכרתי, גבוה יותר מהפרשים, מהבישופ מהחיילים שבצריחים הכי גבוהים שיש – גבוה כמו בן מלוכה.

אני מחייך באושר על המלכות שניתנת לי, כשלפתע בהבזק של הבנה, ההלם מכה בי – איך יכלתי להיות כל כך עיוור ? השינוי הלא צפוי - החזה, שהתרכך והתמלא, התעגל והבשיל, החלציים שהומרו לנקבים, יציבתי הגאה, האצילית, הנשית... 
 הו לעזאזל, הפכתי למלכה !