קרחנה חייזרית

ברחוב  של חבר שלי, אורלנסקי, גרים חייזרים. הם אנדרקבר אז לא ממש רואים אותם, אבל אני יודע שהם שמה בגלל מנחת העב"מים. הוא מסווה כמו סתם כביש אבל בלילה אפשר לראות את האורות המנצנצים שבאמצע הכביש שמסמנים את מסלול הנחיתה.

סיפרתי בחשאיות לאילן קרחת על התיאוריה שלי והוא צחק בזלזול וטען שתמיד היו לי הזיות של ילד מפגר שלקח ל.ס.ד ושאולי כדי למכור את הסיפור הזה לאיזה עיתון או משהו.

אורלנסקי דווקא די השתכנע מהתיאוריה שלי אבל אמר שלא מפריע לו לגור בשכונה של החייזרים. הם לא עושים רעש ולא רואים אותם אף פעם ואולי הם בכלל נחמדים. חשוד מאד. עם דיבורים כאלה אני עוד אתחיל לחשוב שהוא בעצמו חייזר... יש לו את החיוך הממזרי הזה והעיניים הצוחקות, כמו של אדם שיודע שהריצ'רץ' שלך פתוח אבל לא אומר לך. ואיך שהמצח שלו תמיד מתקמט בצורה מוזרה כשהוא חושב חזק – ממש מפריד בין הפרצוף לקרחת...

(קרחת !)

פתאום שמתי לב שגם אורלנסקי וגם אילן קרחים. הממ... גם מיקי הג'ינג'י ואורז' היפני וארז הצוללן ואפילו אודי העורך – כולם קרחים ! צירוף מקרים ? לא נראה לי. פתאום התחלתי  לראות אותם בכל מקום. קרחים בבנק וקרחים על חוף הים, בעמדות מפתח חשובות ובקרב הצווארון הכחול. ללא ספק הפלישה החלה מזמן, ואנחנו חשבנו שזו אופנה.

מאז מצאתי כבר עוד שני רחובות שהתקינו בהם משטח נחיתה וספרתי עוד שלושים קרחות חדשות בשכונה שלי. אני משוכנע שאוטוטו יינתן האות וההשתלטות תצא לאור. אני יכול לראות כבר את מנהיג החייזרים, פרצוף חייזרי קרח ומדושן עונג שיופיע בבת אחת בכל הערוצים בטלוויזיה ויודיע במבטא חייזרי: "תודה רבה ששמרתם לנו על הפלנטה ועכשיו, ברשותכם, ניקח אותה." מצמרר.

אבל זה לא יקרה. כי מצאתי את הפתרון לבעיה. אני יודע איך להביס אותם. צריך

הערת העורך, א. שכטר:

מצאנו את הטור הלא גמור הזה במחשב של אמוץ, אחרי היעלמותו המסתורית בשבוע שעבר ואנו מביאים אותו כלשונו. ואנחנו גם מדגישים כי שום פרט שבסיפור לא היה ולא נברא.

מחתרת העזיבה החייזרית

כולם חושבים שהחייזרים יגיעו יום אחד וישתלטו על העולם אבל האמת היא שהם לעולם כבר לא יגיעו. החייזרים כבר כאן ונמאס להם - הם מעוניינים לעזוב. מועצת החלל הבינכוכבי אינה רוצה שהם יעזבו כי הם מפחדים שאנחנו נהרוג את עצמנו ועל הדרך נקרע את אריג החלל-זמן או סתם נפזר לכל רחבי היקום שאריות רדיואקטיביות של כדור הארץ. ולכן הם חייבים להישאר.

ישנו פתגם חייזרי עתיק האומר כי אם הצלת גזע נוכרי מהכחדה פעם אחת – אתה אחראי לו לכל ימי חייך. ופעם לפני כ-2000 שנה מצא שבט של נוודים פצצה אטומית נשכחת, מהציביליזציה הקודמת, וניסה להשתמש בה כאיל ניגוח במצור על שבט יושבי ערים סמוך. חייזר נודד ששהה במקום זיהה את הבעיתיות בסיטואציה ושכנע את מנהיג השבט הנודד להשתמש באיל ניגוח עשוי מקש. השבט הנודד הפסיד בצורה מחפירה באותו הקרב אולם האנושות ניצלה משואה גרעינית. דיווחו של החייזר הנודד (שכונה מאותו הרגע 'המקולל') היווה עילה להטלת מלוא האחריות להישרדות אותו גזע מחרחר השמדה עצמית, על גזע החייזרים.

ומאז הם כאן, שולטים בעולם מונעים מאיתנו להשמיד את עצמנו. לפעמים זה כואב ולפעמים זה כואב מאד: כמו תינוק שמנסה לאכול דייסה עם סכין ציד - הכוונה ברורה אבל השליטה בגוף חסר הקורדינציה קשה עד מאד ומתסכלת. חייזרים רבים החלו לקטר בינם לבינם כי אין טעם לנסות ללמד את המין האנושי להתנהג כבוגרים - או אפילו כמו ילדים ממושמעים (כאלה שאינם משחקים בגפרורים ושורפים את הבית כשהם בתוכו). מתוך התגברות התסכול מדפוסי ההתנהגות המחורבנים של האנושות, צמחה תנועת ההתבדלות החייזרית הראשונה: 'מחתרת העזיבה'.

החברות במחתרת הוצאה מחוץ לחוק כבר בימיה הראשונים לפעילותה בשל אופיה המרדני. למרות זאת (ואולי בגלל) היתה החברות פופולארית להפליא ובדו"ח של רשות הביון החייזרית מתחילת האלף הנוכחי נמסר כי בארגון היו חברים 110% מכלל החייזרים המשרתים על הארץ. למרות הפופולריות לה זכתה התנועה, בפועל היא לא עשתה דבר. הציות לפתגמים ישנים חכמים הוא חוק בל יעבר בקרב הגזע החייזרי, ולכן המחתרת התרכזה בפעולות התרסה שלא נגדו את הפתגם וכללו ארגון מפגשים חשאיים שעסקו בארגון מפגשים חשאיים נוספים. בחלק מהמפגשים גם שולבו סדנאות חליטת תה ששימשו בהצלחה לשחרור קיטור (או במקרה של החייזרים – שחרור יונים שליליים) ותרמו לגיבוש חברתי.