כשאלוהים ברא את העולם, הוא נתן לאדם רצון חופשי. ובגלל שהוא אלוהים, הוא גם זרק רעיון שמימי: שפעם בשנה האדם יעשה חשבון נפש – לראות מה הוא עשה עם הרצון שלו. אדם קיבל את ההצעה ויום קיפוד נוסד.
מבין כל החגים בעולם, יום קיפוד זה החג הכי קול: גם בגלל שקיפוד זה חיה מגניבה שיכולה להצטנף לכדור של קוצים וגם בגלל שהחג הוא 'אנדר-קובר'. כמו סוכן חשאי של אלוהים, מצטנף לו יום קיפוד ומתחפש ליום כיפור קוצני.
מפה לשם מסתבר שהרבה אנשים בוחרים לרצות דברים לא כל כך נחמדים לחברים שלהם. ובגלל זה הרבה מסתובבים עם מועקית על הלב ומוסרית בכליות. רובם אפילו לא יודעים איך נראית מועקית – אבל כולם מרגישים אותה. ביג טיים.
כפועל יוצא, כשמגיע החג להרבה יש אוברדראפט עצבני בחשבון נפש. אותם אנשים חוגגים את יום קיפוד בצורתו העוקצנית: צום ותענית, עונשים לגוף כדי לשכך את כאב הנפש. חלקם מתפללים כל היום שהמועקיות ירדו להם מהחזה והרבה יותר מדי אנשים שולחים תרנגולות לשמים – כדי שיזרקו עליהם מילה טובה לאלוהים.
אבל אלו בעלי המצפון הנקי, שאין להם מועקיות על החזה וצורך כפייתי להשמיד תרנגולות – מעטים אלו חוגגים את יום קיפוד בצורתו הרכה, ה'מבפנים' של הכדור קוצים: מטיילים, צוחקים, נהנים ומקדישים את הזמן איש לרעהו. באהבה.
ואלוהים יושב לו בכורסתו השמימית, מוקף בתרנגולות, ומחייך לעצמו – שהרי לא הוא זה שצריך לסלוח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה