הם חזרו לרכב - ג'ונס ונינסתוס מקדימה ורובי יושב מדוכדך מאחור. ג'ונס חבש את משקפי המסיבות שלו. הם היו עשויים מסגסוגת קלה ועדשה רחבה קמורה, בסגנון רוכבי אופניים. הוא שיחק עם כפתור קטן בצד המשקף, מחליף תדרי סינון גל והתאבכויות, ללא תוצאה. "לעזאזל " הפליט לבסוף וזרק את המשקפיים הצידה "אין סימני דרך. אין כלום. אין לנו שום דרך להגיע למסיבה"
תדרי ההגעה למסיבות נשמרו בסוד כמוס עד שעתיים לפני המסיבה - ואז הופצו דרך רשימות התפוצה של הצבעוניים ודרך אתרים פרו-מסיבתיים. הסיבה שג'ונס לא מצא את התדר הייתה משום שהוא חיפש יותר מדי. גישושים רבים מדי של דואה או תוכנת סריקה ואיתור הפעילו אמצעי בטיחות אנטי-משטרתיים שיצרו ערכי תדרים מזוייפים. סמני-גל שאופננו לתדרים אלו והונחו לאורך דרכים צדדיות, הובילו את המשטרה ושאר הלא רצויים, היישר לכוס-של-האמא-שלהם.
רק חיפוש במידה הנכונה, הניב את התדרים הנכונים. סובייקטים שהוקדשו לחקר התופעה ניסו לספק הוראות לחיפוש במידה הנכונה, שהוגדרו כך: "כמות החיפוש היסודי שניתן לערוך בשעה, תוך כדי צריכת פיצה טייק אווי וקולה, עישון ג'ויינט וחצי, שיחת טלפון עם חבר/ה ובהייה של כרבע שעה בקיר בנסיון להיזכר מה לעזאזל אתה מחפש". הוראות אלו היו מדוייקות כמו צלף ימ"מ בעת התקף אפילפטי ונחלו כשלון חרוץ במבחן המציאות. התוצאה החיובית היחידה מהניסוי הייתה התפטרותם מהמשטרה של הבלשים שהתנדבו לבצע את ההוראות והשמועות אומרות שהם בסוף כן גילו את אורך הגל.
- "אתה בטוח שניסית הכל ?" שאל נינסתוס והרים את המשקפיים הצהובות.
- "כל התדרים שאני מכיר. וגם כאלה שהורדתי מהסייבר. אם זה מסיבה של מיקמוני, אז היא לא כאן."
- "היא דווקא כן." לקול המפתיע נלווה אדם מפתיע לא פחות. בלבוש ססגוני וזוהר, עמד מולם קרחניסט-ירח צעיר עם תיק גב גדול. מתוך התיק ביצבצו רגליים של מה שנראה כמו סטנד ציירים מעץ. "אפשר לתפוס איתכם טרמפ ?"
- "בטח שאפשר" גיחך ג'ונס "אם יש לך יכולת טלפטית"
- "אין לי" הודה האיש הצבעוני. "אבל יש לי אורך גל"
- "קפוץ פנימה"
ג'ונס הזין את אורך הגל שנתן לו מאשרום (ששמו האמיתי אבד אי שם בשנתו השלישית על הירח) ומשסיים, חבש את משקפיו העולם הפך לצהוב ושחור. נקודה צבעונית היבהבה בזוית עינו. הוא הפנה אליה את מבטו. פס כחלחל אוורירי ריחף בגובה חצי מטר לצד הכביש, מסמן את הדרך ליודעי דבר. ג'ונס פלט אנחת רווחה ופנה אל מאשרום "הרווחת את הטרמפ שלך ביושר, איש צבעוני."
רכב השטח גמא דרכים צדדיות בדיונות השוממות של הירח, עוקב אחר התדר הצבעוני. חצי שעה אחר כך הגיעה השיירה למכתש. "עצור !" צעק מאשרום בקול והצביע לעבר תהום שנפערה לפתע תחתם " 'סתכלו למטה". התהום מתחתיהם היתה בגובה בלתי נתפס, שהתגמד לעומת המרחק הרב בין קירות המכתש. אויר הירח חסר האטמוספרה היה כה צלול עד כי ניתן היה לראות את הקיר המרוחק ביותר, מרחק שישים ק"מ. למרות האפקט רב הרושם של המרחק וכל זה, היה זה דבר אחר שתפס את עיני הצופה. אגם צבעוני במרכז המכתש, עם גלים עולים ויורדים, מחליף צבעים כמו זיקית עם פיצול אישיות. במבט מדוקדק יותר ניתן היה להבחין כי האגם הינו למעשה המון אנשים בתלבושות זרחניות, בדומה למאשרום, שקיפצו כגוף אחד לצלילים שלא נשמע ממרחק זה.
- "כמה אנשים יש שם ?" תהה ג'ונס בקול.
- "הערכה=ראשונית:=חמישים=אלף=איש,=עם=סטיית=תקן=של=שני=אחוז." חישב רובי במהירות. מצב רוחו השתפר במהלך הנסיעה וכעת לא היה זכר לדכדוך שתקף אותו בנמל התעופה.
- "וואו" לחש נינסתוס. המסיבה הגדולה שהוא היה בה מעודו הייתה של 1500 איש..
- "מגניב, לא ?" שאל מאשרום בהתלהבות "זה הפול מון פארטי שעל הירח. אותו עקרון כמו למטה בארץ אבל כאן היא נמשכת שבועיים."
- "למה שבועיים ?"
- "כי אפשר"
- "ואז מה ?"
- "מי שרוצה חוזר לארץ ומי שרוצה נשאר כאן. תמיד יש צ'יל-אאוט בצד האפל של הירח. אפשר להעביר שם את הזמן יופי עד לפול-מון הבאה."
בזמן ההסבר כבר החלה השיירה לרדת בטור עורפי בשביל צר שהוביל למכתש. המסע היה קצר להפליא למרות המרחק הרב תודות למקפצים פרודתיים טקטיים ניידים שהוצבו בנקודות שולטות בשביל. הם הגיעו לגדר גבוהה שהשתרעה לכל עבר בלי סוף נראה לעין. על הגדר נתלו דיגי-לונגים שהקרינו קליפים פסיכודאליים מובחרים. השביל עליו הלכו הסתיים לפתע בשומר ענק שעמד בכניסה למסיבה. הוא נראה מפחיד למדי ונינסתוס ניחש שלפעמים הוא בעצמו נבהל ממה שהוא רואה במראה בבוקר. השומר עמד עם ידיים שלובות על חזהו ונראה החלטי בכוונותיו להמשיך לעמוד שם ובאופן כללי לא לתת לאף אחד להכנס. "אין כניסה !" אמר השומר "הירח מלא. אין מקום."
ג'ונס התעכב לרגע על האירוניה ופנה אל השומר בידידות "שמע חבר-שומר אנחנו רק רוצים להציץ שנייה..."
- "אין כניסה !" השומר חזר התעקש.
- "אתה לא מבין, אנחנו מחפשים מישהו..." התחיל נינסתוס להסביר
- "אין כניסה !"
מאשרום צעד קדימה. "צבעוני, דו"ח מצב – פקודה 3535 !" קרא לעבר השומר
השומר נמתח לפתע לדום."שומר מסיבות דגם NO/LSD 1123, המפקד ! התייצבות לתגבור ארועי חוץ, זמן לונארי 04:00. זמן סוללה נותרת 22:10 שעות..."
השומר המשיך לברבר נתונים טכנים אודות עצמו כמו היה בבליינד דייט הכי משעמם בעולם. מאשרום הסתובב וחייך לחבריו החדשים "טריק קטן שלמדתי ממתכנת רובוטים שבא לכאן לפני חצי שנה. זה מחזיק אותם לעשר דקות לפחות. בואו נכנס."
מיד כשעברו את חסם הקול שבודד את רעשי המסיבה מהסביבה החיצונית (דרישה של 'הארגון להגנה על חייזרים שאולי נמצאים על הירח') החל גופם לרטוט, כמו שיכור שמנסה לחרבן על הסאב-וופר ברמקול המרכזי. תדר אחיד, מקושט במנגינה, אפף את החבורה בשמחה. מסביבם היו המוני אנשים, בתלבושות שונות ומשונות - כמו מסיבת פורים שיצאה מכלל שליטה. ג'ונס שם לב כי כולם מחזיקים בידם פחית משקה ורודה, ללא כיתוב או תמונה. ערימות של פחיות דומות עמדו על שולחנות סמוכים, התגלגלו על הרצפה ומילאו בורוד את שדה הראיה מצד לצד.
- "איפה הדי ג'יי ?" שאל ג'ונס בסקרנות
- "איפשהו פה"
- "אין לו עמדה או מקום ממנו הוא מדג'ה ?"
- "לא, מה פתאום. הוא רוקד פה איפה שהוא. אף אחד לא יודע מי זה" מאשרום סקר את קהל הרוקדים בעיניו "הנה, אתם רואים את השמן שם עם הביקיני והפונפונים ?"
- "זה מיקמוני ?"
- "אולי" ענה מאשרום סתומות "ואולי לא. זה יכול להיות גם הבלונדית שרוכבת על הזברה, או הבחורצ'יק שם עם הצמה בזקן. אמרתי לך, אף אחד לא יודע ולאף אחד לא אכפת. זה באמת משנה לך ?" הוא עצר רובומלצר מעופף והקליד קוד אשראי בפנל המתאים. את ארבעת הפחיות הורודות שרכש חילק לחבריו החדשים "לחיי טרמפים מוצלחים !" הוא גמע מהפחית בהנאה.
- "מה זה המשקה הזה ?" צעק באוזנו של מאשרום
- "מיץ לימורפילקרים. תנסה, זה עושה שמח"
- "מה יש בדבר הזה ?"
- "לא יודע. אבל זה עובד. מה זה משנה ?"
בצורה מפתיעה היה זה אחד ממשפטי המפתח של ג'ונס, שסיבך אותו לא פעם עם מצבי חוסר הכרה. הוא טעם את המשקה עם הקצה של הלשון - הטעם היה מעקצץ מעט והזכיר שילוב של משקה אנרגיה וסחוג, אולם במפתיע גם ערב לחיך בצורה לא בלתי נעימה.
הוא הרגיש משיכה קלה בשולי מכנסיו, והופתע למצוא קוף קטן מצווח בהתרגשות ומצביע לכיוון אמצע המסיבה. נקודת ה-e שלו החלה להתחמם ולזרוח והוא חש באושר המזדחל, מטביע את כל רצונו החופשי. הוא חייך באווילות לרובי שהחזיר לו היבהוב נרגז. הוא חייך באוילות לנערה יפה בתחפושת של חתול והיא החזירה לו חיוך ועיפעוף חזרה. הוא נשאב אחרי נערת החתול לכיוון אמצע הרחבה, מחייך באושר ומלווה בקוף קטן מצווח ישוב על כתפו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה