המהות התמוטטה מאחורי שיח בטטות, מתנשמת בכבדות. ברקע נשמעו קולות בכריזה: "ימינה, ימינה ! לא שם, שמאלה !" ומיד לאחריהן יללות סירנות וזעקות קרב שונות ומשונות.
היא הציצה בזהירות מאחורי השיח. חבורה של לוחמי משרדים אכזרית, בחליפותיהם האפורות ועניבותיהם המהודקות למשעי, חיפשה אותה בעזרת מחשבים נישאים וחיישנים אלקטרונים. לימינם עמדו חבורה של מיסטיקנים עם שיער ארוך, לבושים בגלימות לבנות אשר ניסו לאתרה בעזרת סמלים קבליסטים ומנטרות הודיות. משמאלם היא זיהתה ג'נקיס עם מזרקים ענקיים, דוקרים בין השיחים ובעצמם מחפשים אחריה גם הם. היא ראתה עוד מספר חבורות 'מחפשים' באופק אולם מפאת המרחק לא זיהתה אותן.
"הנה היא !" צעק משרדון מגולח למשעי עם שביל בצד, מצביע עם העכבר שלו לעברה "תפסו אותה !!!"
חבורת החליפות קפצו לעברה יורים עליה רשתות לכידה וירטואליות. שאר החבורות הצטרפו גם הן, יורות, שרות, יורקות ובורקות כל אחת בכליה.
"שית !..." חשבה המהות לעצמה והחלה בבריחה מוטרפת לעבר האופק כשחבורת המחפשים דולקת בעקבותיה "האם זה לעולם לא יגמר ?!"
מזה מיליוני שנים שהמין האנושי רודף אחריה ללא לאות ולא נותן לה מנוחה. חלומו הגלוי או הסמוי, המודע או החבוי של כל אדם במהלך ההיסטוריה היה למצוא את מהות החיים ולהציגה לראווה בפני עמיתיו למין האנושי. ולו רק בשביל לזכות בכבוד והיוקרה על מציאתה. אף אחד לא חשב על מה המהות תרגיש, לכודה מאחורי סורג ובריח ומוצגת לראווה כמו אריה בכלוב. "הם עדיין לא הבינו שעל מהות החיים להיות חופשית ולא כלואה במסגרת מגבילה" חשבה לעצמה בעצב.
תגובה 1:
לא בטוח שזה כל כל מהותי, אבל מאוד אהבתי!!
הוסף רשומת תגובה