הנוסטלגיה היא האבק של הנפש

קורס מזורז בשחרור אנרגיה

"הנוסטלגיה היא האבק של הנפש." (נינסתוס)

בעוד האבק שוקע הוא מקליט את האנרגיות סביבו. תדרי האנרגיות (באין שם אחר) הינם כה חלושים ביחס ליכולתנו להרגיש עד שדרושה מסה גדולה מאד של אבק בכדי שנרגישה. אי יכולנו להרגישה באופן רגיל מונעת מאיתנו לכנותה במילים - קוביות הלגו של ההבנה. אי יכולת זו נתקלת במסך כביר כשאנו נכנסים לחדר מאובק. ימים חודשים ושנים יוצרים רבדים על רבדים של הקלטה בחלקיקי אבק, זמן ברזולוציה לא רציונאלית של הקלטות. הלם זה של קלטים לא מפוענחים יוצר מעמסה על הנפש המתבטאת בהרגשת מחנק. אנו נדרשים על ידי גופנו לנקות את בליל המידע הגוזל משאבי מערכת חיוניים.

הנוסטלגיה עושה אותו הדבר.

ההבדל עיקרי הוא יכולתנו לכנות במילים את ההקלטות האנרגטיות בכל חפץ. יכולת אשר נרכשת בנוכחותנו הפעילה במהלך ההקלטה. דהיינו: זיהוי הארוע במהלכו הוקלטו תגובותינו החושיות על גבי החפץ. שמירת חפצים מכורח הנוסטלגיה משולה לרצון לשמר את הקלטותיהם על מנת שימשיכו להשפיע את טובם עלינו. שינוי אישיותינו מושפע – מואט או מוחלש, מוטה או נחסם – מההקלטות שסביבנו. 'התרגלות' לסביבה משמע הטמעת הקלטותיה באישיותנו.

היכולת לזרוק חפצים משולה למחיקת הקלטה. זכרה ישאר אולם לבסוף ישכח וכך גם השפעותיה על אישיותינו יטשטשו עד שידמו לרעש רקע.

סוגי אנרגיה:
(אין צורך לזכור את כולם – רק להבין את הפרנציפ)

אנרגיה כבדה – חפצים כבדים, מסיביים שהזזתם כרוכה במאמץ. תופסים חלל רב. עד כמה קשה להזיזם ולשנותם לצרכנו המשתנים ? עד כמה הם מקבעים אותנו במקום ? האם שיחרורם יעניק לנו חלל/מרחב/קלות בעריכת שינויים ?

אנרגיה ישנה – אנרגיה תקינה אמנם אבל רבת שנים ושחוקה. עד כמה היא משפיעה על איכות האנרגיה שלנו ? האם היא מעייפת אותנו בדומה לעייפות החומר ? (חולצה מסמורטטת שגורמת לנו להרגיש מוזנחים, ספה קרועה רגל של שולחן אכולה וכו')

אנרגיה פגומה – כמו וידיאו מקולקל, או צלחת שבורה. האם האנרגיה שנדרשת לתיקון שווה את האנרגיה שהחפץ יכניס ? (עד כמה אנחנו באמת משתמשים בוידיאו בימנו ?) האם אנחנו צריכים את סוג האנרגיה הזה ? האם נצטרך בעתיד ? אם כן – כמה אנרגיה תידרש לרכוש חפץ תקין ? (כמו סט צלחות חדש ותואם ב-60 ₪. ואני מגזים)

אנרגיה שימושית – חפץ בשימוש יומיומי שלא מוחלף בגלל השימוש החוזר ונשנה. האם לא הגיע הזמן להחליף את האנרגיה ? מתי החפץ מאבד את חינו ? מתי צעצוע של הילד הופך לזבל – כלומר, באיזה שלב של ההתבלות ? לרוב מדובר בתפיסה סובייקטיבית של החפץ, שמשתנה כשאנו מפסיקים להשתמש בו, בדרך כלל בתהליך איטי המאפשר לראות את השינוי רק מתום פרק זמן מסויים – שבועות, חודשים ולעיתים אפילו שנים .

אנרגיה רגשית - חפץ בעל ערך סנטימנטאלי – בדרך כלל ללא אפשרות לקבלת אנרגיה חזרה מלבד האנרגיה הריגשית. האם כמות האנרגיה ותרומתה לחיים השוטפים שווה את האנרגיה המושקעת בשימור החפץ ? האם האנרגיה תורמת לאיכות האנרגיה הכללית או מחמיצה אותה ? מכתב מאהב ששבר את הלב – תורם לי או גורע ?

אנרגיה פוטנציאלית – חפץ בעל ערך כספי אולם ללא שימוש נוכחי לחיינו (כמו גלשן גלים השוכב במחסן ללא שימוש מאז עברנו לגור באלסקה.) האם ערכו הריאלי קרוב דייו לערכו המוערך (על ידנו) ? האם ערכו הריאלי עשוי לעלות, להישאר, או לרדת בעתיד ? (האם הניקונוס V תהפוך למצלמה לאספנים בשלב כלשהו וכמה כסף היא תהיה שווה ?), עד כמה שימורו של החפץ יגזול מאיתנו אנרגיה ? מדובר בחישובים הנמדדים לאורך פרק זמן – האם האנרגיה המושקעת בשימורו של בחפץ תשתווה לשינויים בערכו ?

אנרגיה מלוכלכת – אבק, בוץ, לכלוך, לשלשת ציפורים. יש לשחרר אנרגיה זו בקביעות. אין להשאירה בשום מצב. אנרגיה זו מצטברת על גבי חפצים שונים וגורעת מרמת האנרגיה שלהם. שחרור האנרגיה בצורת נקיון יחזיר את החפץ לרמת האנרגיה המקורית (למעט בלאי טבעי).

אנרגיה שלילית – חפץ המכיל בתוכו זכרון למעשה או דפוס התנהגות או תקופה בעלי השפעה שלילית על חיינו הנוכחיים. חפץ שנרכש בגניבה או במרמה, חפץ נוסטלגי מתקופה לא טובה, ואפילו חפצים בעלי אנרגיה שלילית מיסטית: חפץ שניתן לנו מתוך כוונה לא טהורה (עין שחורה, כישוף, וודו) או חפץ שהיה שייך לאישיות שלילית שהטביעה בו את חותמה. זוהי למעשה האנרגיה המסוכנת ביותר, שכן היא יכולה לדור בכפיפה עם כל שאר האנרגיות, מוסווה באנרגיה חיובית (לבישת תכשיט גנוב מגדילה את אנרגיית האגו אך גם מרעילה את נפשו של הלובש בשל מקורה המפוקפק)

אנרגיה מוזנחת – חפצים שרמת האנרגיה שלהם ירדה באופן תלול עקב הזנחה ואי טיפול נכון (שימור אנרגיה לקוי).בזכרוננו קיימים דימויים של החפצים תקינים ורק מבט מפוקח באור יום ינפץ את הדימויים השגויים ויגלה את המציאות. אנרגיה מוזנחת היא בכי על חלב שנשפך. האם כמות האנרגיה הדרושה להחזרת החפץ למצב אנרגטי תקין שווה את ההשקעה ? יש לבחון שאלה זו מחוץ לרגשי האשם וההלקאה העצמית. כבר אמרנו לכם – חלב שנשפך.

אנרגיה מתה – שערות, ציפורניים, קשקשים. אנרגיה זו אם מושארת מחמיצה את החלל כולו, באיטיות אך בהתמדה.

אנרגיית מזון – מזון לא ראוי לאכילה יזין את חמיצות האנרגיה בחלל כולו, כמידת יכולתו להזין את גוף ונפש האדם. יש להקפיד על התמדה ברענון המלאי ושחרור האנרגיה.

אנרגיה מוסתרת - כfלל אין רע באנרגיה זו. ההסתרה היא הבטחון של הנפש. אך מה אנו מסתירים ? אנרגיה אינטימית ? דברי הדחקה ? מדוע אנחנו ממשיכים לשמור אותה ? פחדים וחששות ? יש לשלוף את האנרגיות פעם בתקופה לאור. למיין ולהביט בחפצי עצמנו, גם (ובעיקר) אם קשה לנו. זו תרפיה. מפעם לפעם נגלה כי האנרגיה שאנו זקוקים לה מהחפצים, נמצאת למעשה בתוכנו. מפעם לפעם הקשר יתרופף. בסוף נגלה כי אנו יכולים לשחרר. (וגם אם לא – אז לא. אנחנו עדיין זקוקים לאנרגיה שהחפץ מעורר. כל עוד אנו משתמשים בו לשמה – ניחא)

שיטות לשחרור אנרגיה:

בבואך לשחרר אנרגיה תני דעתך לכך כי אסור לקמץ בשחרור האנרגיה. הדבר דומה לניסיון לרוקן בריכה עם כפית. שחרור מועט מדי של אנרגיה לא יצור את החלל הדרוש למשיכתה של אנרגיה חדשה. יש להתגבר על הפחד מאובדן האנרגיה, בדרך השאלות. ההיגיון.

עם זאת יש לזכור גם כי אין לשחרר יותר מדי אנרגיה בבת אחת. יצירת חלל (בדומה לשריפת בית על כל תכולתו, נפילה כלכלית וכו') יוצרת ואקום אנרגטי, שבאין הכנסה חדשה של אנרגיה לתוכו, קטן בהתאמה. יש לשמור על שיווי משקל בין הכנסה להוצאה.

בקטנה: פרוטה פרוטה נחסוך מליונים. שחרורים קטנים של אנרגיה בצורה שוטפת יעזרו לשמור על שיווי משקל אנרגטי נכון.

בגדולה: עיצרו את העיר – אני רוצה לעשות סדר: מומלץ לחלק את המשימה לאזורים-אזורים על מנת לאפשר חלוקה של המשימה האינסופית למטלות ברות סיום.

כפועל יוצא: בעת משימה בתחום אחר (מעבר דירה, רטיבות, פריצה, וכו') אנחנו נדרשים לא פעם לתת ליבנו לחפצים מאוכסנים – הביטו בחפצים ותשאלו עצמכם את השאלות שלעיל. אם מסקנתכם היא 'שחרור' – אינכם חייבים לפעול באותו הרגע - ציינו את החפץ לשחרור ומיקומו בזכרונכם, והתפנו למשימה הדחופה יותר. אל תדאגו נא לחפץ: בעת הנכונה יצוץ הוא מלפניכם ותוכלו לשחררו.

בצורה 'מוכוונת מטרה':

1. שיחרור חפץ השווה בערכו הכלכלי לחפץ הדורש (כמו מצלמה מקצועית ישנה תמורת מצלמה חובבים חדשה). גיוס המשאבים הדרושים לרכישת החדש.
2. שיחרור חפץ בעל תכונות אנרגטיות הדומות לחפץ הרצוי. שיטה זו היא הוליסטית ביסודה (שאנטי-בנטי סטייל) ועיקרה פינוי חלל אנרגטי אליו יוכל 'להישאב' החפץ התואם מבחינה אנרגטית.
3. נתינה לצורך קבלה – כשאתה נותן אנרגיה על מנת לזכות באנרגייה חזרה. יכול להיות אנרגיה לא חומרית של הערכה/הקרת תודה או מתוך בניית פוטנציאל לקבלה חומרית חזרה בעתיד. במסלול הקרמה ניתן למצוא גם את הנתינה האנונימית המקנה לבעליה זכות קרמתית (בדרך כלל לא מהאדם לו אתה נותן כי אם מאדם אחר לגמרי שיקלע לדרכך אי שם בעתיד ויגמול לך על טוב ליבך בהווה).

זהירות:

אין לזרוק מתוך זחיחות הדעת. אבל על אובדן מביא לבזבוז אנרגיה (בתהליך ההתאבלות) באותה רמה של האנרגיה שנזרקה. החכם לעולם לא ישחרר בטרם הירהר וחזר והירהר (אין הכוונה להרהר בטיבו של החפץ כי אם חישוב 'מתמטי' של אנרגיה נכנסת ואנרגיה יוצאת)

לסיכום:

 גם לאוגר יש גבול לכמות המזון שיכול הוא להכניס ללחייו. ובדומה אליו גם אנו יכולים להכיל רק עד כמות מסויימת של אנרגיה, בזמן נתון. עלינו לשאוף לכך שיכולתנו להכיל לא תקטן (בשל אובדן מסיבי של אנרגיה, הגדול מיכולתינו למלא אותו חזרה) ולא תשאר בעינה, אלא תמשיך ותגדל בהתמדה, על מנת שנוכל למלא את חיינו בעוד חפצים שישמחו אותנו, יקלו על חיינו ויעצימו את הוויתנו.

בהצלחה !